מילדות רחוקה זכור לי שאהבתי לצייר ולצבוע. היה משהו מרגיע ומאתגר כאחד באפשרות ליצור עולם חדש על גבי הלוח הלבן או הדף הריק. אך בתקופת הנעורים והבגרות המוקדמת, עם כל הלחצים והציפיות, האמנות נדחקה הצידה כתחביב צנוע ונחשבה להוללות בזבזנית של זמן.
הדרך שלי חזרה אל האמנות הייתה עקלקלה וארוכה. לאחר שסיימתי את לימודיי במסלול תקשורת חזותית, עבדתי שנים ארוכות בתפקידי פיתוח תוכנה במשרה מלאה הדורשת זמן רב וממצה נפשית. רק כשהגעתי לגיל 30 וחוויתי משבר קיומי, גיליתי שוב את הכוח המרפא והמשחרר שבאמנות.
איך הכל התחיל
התחלתי בצניעות עם רכישת מכחול וצבעים חדשים, ניסיתי ליצור שוב אחרי שנים של הפסקה. מהר מאוד הבנתי עד כמה האמנות חיונית לשלוות נפשי. השגרה המונוטונית שהייתה חיי עד אז נשברה, חלונות חדשים של יצירתיות וביטוי עצמי נפתחו. במקום לבוא הביתה אחרי יום עבודה עמוס ולהישאר ששה מול הטלוויזיה, השקעתי שעות רבות באופן קבוע בציור וביטוי חזותי.
יכולתי להשקיע שעות על גבי בד או דף ריק, עם שמיכה מוטלת על הרצפה ומוזיקה המנגנת ברקע. לא היה משנה אם נשארתי ער עד השעות הקטנות של הלילה כשרק השראה הבזיקה בי, הזמן חלף כמשחק ילדים כשאת מחשבותיי הרעיונות הבלתי פוסקים. חשתי כאילו פקחתי עיניים מחדש לעולם הגדול ומרגש של ביטוי יצירתי. לא היה לי עוד מנוחה מציור, דבר לא מילא אותי באותה שמחה גדולה ותחושת סיפוק כמו יצירת אמנות.
משם הדרך הייתה קצרה יותר אל העזיבה הגמורה של משרת ההיי-טק והמעבר לעיסוק מלא באמנות. נפרדתי מהעבודה המבטיחה ויציבה, עברנו אני ואשתי להתגורר בעיר אחרת, ופתחתי סטודיו משלי. במשך כמה שנים התמודדתי עם אתגרי קושי כלכלי וחוסר וודאות לגבי העתיד. אך האמנות הייתה לי כתרופה והחזיקה אותי איתנה. שמחתי לחיות לפי האמת שלי, לנצל את כשרונותיי ולהתפרנס מעבודת כפיים יוצרת.
מזה 15 שנה אני אמן במקצוע וזוכה לפרנסה מכובדת מתצוגות, מכירות וגלריות. חיי השתנו לגמרי מאז אותו משבר שהציל אותי וחידש את הקשר העמוק שלי עם ביטוי אמנותי. כיום איני יכול לדמיין את חיי בלי אמנות ישראלית, היא הפכה לאבן היסוד עליה אני נשען. היא מקור העוצמה, היצירתיות והאופטימיות שלי. האמנות נתנה לי כלים לחיות חיים מלאים ומגוונים יותר, מעניקה תוכן ומשמעות לקיומי.
הקשר שלי עם האמנות הוא דינאמי ותמידי. ככל שאני מתבגר וחווה שלבים חדשים בחיים, כך גם משתנה היצירה האמנותית שלי. היא מהווה בבואה לתהליכים פנימיים, חלון לגעגועים ורגשות עמוקים. לפעמים זהו ביטוי לשמחה וחגיגיות, לעתים משקפת את הדיכאון והבדידות שבקיום האנושי. בעבודותיי האחרונות אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב לדימויים מהילדות, כנראה כתגובה על הזדקנות הורי ורצון להחזיר טעם של נוסטלגיה לימים פשוטים יותר.
אמנות כדרך חיים
עבורי, האמנות איננה רק תחביב או מקצוע, אלא דרך חיים שלמה. היא קשורה באופן הוליסטי בכל היבט בקיומי – מהבחירות שאני עושה, דרך הרגלי החשיבה והצריכה שלי, ועד לקשרים שאני בוחר לטפח עם אנשים וסביבה. האמנות לימדה אותי לראות יופי גם במקומות טריוויאליים, לאמץ גישה ספקנית, סקרנית ומעריכה כלפי החיים.
כמו אצל רבים אחרים, השפעת האמנות על חיי באה לידי ביטוי גם בהתנהלות היום-יומית והמעשית. מגורי ועבודתי הם בסטודיו ביתי הצנוע, סביבה אסתטית ויצירתית שאני שוקד על עיצובה. חפצים ישנים וחדשים אותם אני אוסף, ניירות צבעוניים וגלויות, דוגמאות של עבודות קודמות – כל אלה הופכים לחלק בלתי נפרד מהאווירה והחוויה של מרחב המחיה שלי. גם הבגדים והאביזרים שאני בוחר ללבוש מקורם לעתים קרובות בחנויות יד שנייה ובוטיק, פריטים יצירתיים שונים מהזרם המרכזי.
לסיכום, בעיני, האמנות, צילום ניסיוני ווידאו ארט הם לא רק תחום מקצועי אלא גם השקפת עולם וסגנון חיים כולל. אבל מעבר לכך, האמנות היא דרך טבעית וכנה עבורי להתבטא, לשתף את מחשבותיי ורגשותיי, למצוא משמעות במציאות הסובבת ולהפיח חיים משלי בחומרים מגוונים. האמנות שינתה את חיי מהשורש, ממש חילצה אותי ממעגל קיום שטחי ודל וקידמה אותי למסע מתמשך של גילוי עצמי, יצירה וביטוי אישי מלא.
זוהי דרכי האישית אך אני בטוח שרבים חווים חוויות דומות. האמנות מחוללת שינוי פנימי, היא כלי לגילוי עצמי וביטוי רגשי. היא יכולה להפוך חיים ריקים לחיים עשירים בתוכן, במטרה ובמימוש עצמי. האמנות לימדה אותי את חשיבות החיים במלואם והעניקה לי כוחות להסתכל על המציאות במבט חדש ולהוביל אורח חיים אמיץ ונאמן לרצונות ולכשרונות הפנימיים שלי.
